ראש חודש לישראל, שבט הגיע.

והשקדיה תפרח, בלובן מרגיע.

ונברך על הפירות, מכל מין ידוע.

ראשונה ואחרונה, פינו יביע.  

צירוף החודש הזה, הוא היו"ה.

ויוצא כולו ממש, מהפסוק הזה.

המר המירנו, והיה הוא.

בזכותו יגאל עמו, יקים דברו

מזל החודש הזה, הוא מזל דלי.

יביא לנו שפע רב, מלוא הכלי.

אשא עיני אליך, יוצרי  ואלי.

כי אתה ורק אתה, תומיך גורלי.

משה רבנו התחיל, בחודש הזה.

לבאר התורה, בספר המשנֶה.

כי חודש שבט הוא גם,  מזל ישראל

בו ישלח לנו השם, בן דוד ובן יוסף.

וישמע אז יתרו, מצרי הצילנו.

וגם דלה דלה, מים רב לנו.

הכיר כי הוא יהודי, שזה מזלנו.

ואמר קראו לו, יאכל מלחמנו.

הילולות רבות עושים, אנחנו בשבט.

לחכמים הגדולים, רבני כל שבט.

בזכותם ישלח לנו, את משיחנו.

ובבוא הגואל נשמח, אז פה כולנו.

רבנו בבא סאלי, ישראל אבו חצירא

ורבי עובדיה הדיה, איש הקבלה.

חכם דוד שאול שמש, הרב מבבלה.

וחכם אליהו כנוש, רב כל השחיטה.

חכם עזרא יחזקאל, איש הכהונה.

וחכם משה חיים, שמש התורה.

בזכותם ישלח לנו, האל גאולה.

ויבנה את המקדש, בית הבחירה.     

ראש חודש לישראל, שבט הגיע.

והשקדיה תפרח, בלובן מרגיע.